אתרי תדמית
איך בונים אמון באתר: מה גורם ללקוח להאמין לך
6 דקות קריאהאבי דיגמי
אמון באתר הוא ההחלטה שהקורא מקבל בשניות הראשונות: האם יש כאן עסק אמיתי, עם אדם אמיתי, שאפשר לפנות אליו.
הוא לא מחליט את זה לפי העיצוב. הוא מחליט לפי שבעה סימנים קטנים, שרוב האתרים משאירים ריקים, ושאפשר לתקן בשבוע.
שבעה דברים שבונים אמון, לפי הסדר שבו הקורא פוגש אותם
| הסימן | איפה בעמוד | מה הקורא מסיק |
|---|---|---|
| פנים ושם | בפתיחה, ובסוף כל עמוד | יש כאן אדם שעונה, לא טופס שנעלם |
| פרטי העסק | בפוטר ובעמוד צור קשר: טלפון, מייל, עיר | אפשר להגיע אליו, והוא לא מסתתר |
| עבודות חיות | תיק עבודות עם כתובות שאפשר להיכנס אליהן | הוא באמת עשה את זה, ואפשר לבדוק |
| ביקורות עם שם | מגוגל, עם קישור לפרופיל | אנשים אמיתיים כתבו, לא הוא |
| מחיר כתוב | בעמוד משלו, לפני השיחה | אין הפתעות, ואין ״תלוי״ |
| עמודים משפטיים | פרטיות, תנאים, נגישות, בפוטר | עסק שמכבד את החוק יכבד גם אותי |
| מהירות ונייד | בשניות הראשונות, בטלפון | העסק מתפקד, לא רק מבטיח |
אף אחד מהשבעה הוא לא עיצוב. כולם תוכן ומבנה, וכולם ניתנים לתיקון באתר קיים בלי לבנות אותו מחדש.
פנים, שם ופרטים: הדבר הראשון שחסר
באתרים של עסקים קטנים שאני בודק לפני כל פרויקט, הדבר שחסר הכי הרבה הוא הכי זול:
תמונה של בעל העסק, השם שלו, ומשפט אחד שאומר שהוא עונה בעצמו.
במקום זה יש תמונות מאגר של אנשים לוחצים ידיים, ו״צוות המומחים שלנו״ בעסק של אדם אחד.
הקורא מזהה את זה מיד, ומה שהוא מסיק הוא שיש מה להסתיר.
באתר שלי הפנים שלי בפתיחה, בסגירה ובפוטר, ואני כותב ״אני עונה בעצמי״, כי זה מה שקורה.
פרטים: טלפון שאפשר ללחוץ עליו מהנייד, מייל, ועיר. לא חייבים רחוב, אבל עסק בלי עיר נראה כמו עסק בלי מקום.
ככה זה בעמוד האודות שלי, עם הסיפור שמסביר מאיפה הגעתי לזה.
עבודות שאפשר להיכנס אליהן
צילום מסך הוא טענה. כתובת חיה היא הוכחה.
בתיק העבודות שלי יש שלושה אתרים, לכל אחד כתובת שאפשר להיכנס אליה עכשיו, והסבר מה העסק היה צריך ומה החלטנו לשים במרכז.
פחות מרשים מגלריה של עשרים צילומים, ומשכנע יותר, כי אפשר לבדוק.
ביקורות: רק כאלה שאפשר לאמת
ביקורת בלי שם, בלי תאריך ובלי מקור שווה פחות מכלום, כי הקורא מניח שאתה כתבת אותה.
ביקורות מגוגל, עם שם וקישור לפרופיל העסק, הן הדבר ההפוך: הן נכתבו במקום שאתה לא שולט בו.
לכן באתר שלי מוצגות רק ביקורות מגוגל, ובעמודי השירות כתוב מאיפה הן.
עמודים משפטיים: לא קישוט בפוטר
מדיניות פרטיות שמתארת מה באמת קורה לפרטים שהקורא משאיר, תנאי שימוש שכתובים בעברית פשוטה, והצהרת נגישות, שהיא חובה בחוק לאתר של עסק בישראל, ולא רק סימן טוב.
שלושתם אומרים לקורא דבר אחד: העסק הזה לוקח אחריות. ככה כתובה מדיניות הפרטיות שלי: מה נשמר, איפה, ולמה.
ואת הצהרת הנגישות שלי כתבתי כך שהיא אומרת מה נבדק בפועל, ולא מה היינו רוצים שיהיה.
מה הורס אמון בשנייה
- תמונות מאגר: לחיצות ידיים, משרד זכוכית, אנשים צוחקים מול מחשב. כולם יודעים שזה לא אתה.
- ״מאות לקוחות מרוצים״ בלי שם אחד.
- מחיר שמתגלה רק בשיחה, אחרי שמילאת טופס.
- טופס שלא עובד, או שלא עונים עליו. הקורא ניסה, ואתה לא היית שם.
- תאריכים ישנים: מאמר אחרון מלפני שנתיים, ״2023״ בפוטר.
- אתר שנטען לאט בטלפון. לפני שקראו מילה, העסק כבר נראה מוזנח.
את הסימן האחרון קל לבדוק: הכלי שלי בודק בחינם מהירות, נייד, טופס וטלפון בכל אתר, ומראה מה לקוח רואה בשניות הראשונות.
ואם האתר שלך נראה בסדר ובכל זאת שקט, האמון הוא רק אחת מחמש בדיקות. סידרתי אותן לפי הסדר במאמר על למה האתר לא מביא לקוחות.
בדיקה של חמש דקות לאתר שלך
- יש פנים ושם בעמוד הראשון?
- הטלפון לחיץ מהנייד, ויש עיר?
- יש כתובת חיה אחת לפחות של עבודה, או ביקורת אחת עם שם ומקור?
- המחיר כתוב, או לפחות הטווח?
- יש פרטיות, תנאים ונגישות בפוטר, והם מדברים על האתר הזה?
חמש תשובות ״כן״ הן אתר שאפשר להאמין לו. פחות מזה, והתיקון זול בהרבה מאתר חדש.
מה כולל אתר תדמית שבנוי ככה מההתחלה, בעמוד השירות.