חנויות אונליין
עיצוב חנות אינטרנטית: מה גורם לאנשים לקנות
6 דקות קריאהאבי דיגמי
עיצוב חנות אינטרנטית נשפט לפי דבר אחד: כמה מהאנשים שנכנסו יצאו עם הזמנה.
לפי מכון Baymard, שמרכז עשרות מחקרים על קניות ברשת, כ-70% מהעגלות ננטשות לפני התשלום. חלק מזה הוא אנשים שרק הסתכלו.
השאר הוא עיצוב: שדה מיותר, מחיר שהתגלה מאוחר, כפתור שלא מצאו.
העיצוב עונה על שאלות, בסדר שבו הקונה שואל אותן
| השלב | מה הקונה שואל | מה העיצוב עונה |
|---|---|---|
| המסך הראשון | מה מוכרים כאן, וזה בשבילי? | משפט אחד על מה ולמי, ותמונה אמיתית של המוצר |
| הקטגוריה | איך אני בוחר מבין כל אלה? | מעט מוצרים בכל מסך, סינון שמתאים למוצר, ושורה שעוזרת לבחור |
| עמוד המוצר | מה אני מקבל, מתי, ובכמה? | תמונות שלכם, מחיר כולל, זמן משלוח ליד הכפתור |
| העגלה | כמה זה יוצא לי בסוף? | המחיר הסופי, כולל משלוח, לפני שמבקשים פרטים |
| הקופה | למה הם צריכים את כל זה? | רק מה שצריך למשלוח ולתשלום, בלי חובת הרשמה |
המסך הראשון: מה מוכרים ולמי
רוב החנויות פותחות בקרוסלה של מבצעים. הקונה שהגיע מגוגל לא יודע מה החנות הזאת, ואת זה הקרוסלה לא אומרת.
משפט אחד, ״שעוני יוקרה שוויצריים, יבואן רשמי״ או ״ציוד ניקיון לעסקים, משלוח עד מחר״, עושה יותר מכל בנר.
ומתחתיו, המוצר עצמו, בצילום אמיתי. לא תמונת מאגר של אישה מחייכת עם שקיות.
הקטגוריה: פחות מוצרים בכל מסך
צפיפות היא אמירה. חנות שמראה שלושים מוצרים במסך אומרת ״זול״, גם אם המוצרים יקרים. חנות שמראה ארבעה אומרת ״בחרנו בשבילך״.
בחנות השעונים שבניתי החלטנו על מעט שעונים בכל מסך בדיוק מהסיבה הזאת: המחיר צריך להיראות מוצדק עוד לפני שרואים אותו.
בחנות של ציוד או מזון ההיגיון הפוך, ושם הסינון הוא העיצוב: לפי שימוש, לפי גודל, לפי מחיר, במילים של הקונה.
עמוד המוצר: תמונה, מחיר, משלוח, כפתור
ארבעה דברים צריכים להיות במסך הראשון של עמוד מוצר, בלי גלילה, גם בטלפון: תמונה גדולה, המחיר, מתי זה מגיע, וכפתור.
כל מה שמשלם על מקום לפני ארבעתם, כמו טאבים של מפרט, המלצות על מוצרים אחרים, או סרטון, דוחף את הכפתור מתחת למסך.
והתיאור: כתוב לקונה שלכם, לא מועתק מהיצרן.
גוגל קורא את העמוד הזה ומציג ממנו מחיר וזמינות בתוצאות, וזה החלק של קידום חנות אינטרנטית שרוב החנויות מפספסות.
העגלה והקופה: כל שדה מיותר הוא נטישה
הסיבות שמככבות בכל מחקר על נטישת עגלה הן שלוש, וכולן עיצוב:
עלויות שמתגלות רק בסוף (משלוח, מיסים, דמי טיפול), חובה לפתוח חשבון לפני שקונים, וטופס ארוך ומסורבל.
התיקון: המחיר הסופי כולל משלוח מוצג בעגלה, לפני שמבקשים שם.
קנייה כאורח, עם אפשרות לשמור את הפרטים אחרי התשלום ולא לפניו.
ושדות רק למה שצריך כדי לשלוח ולחייב, עם מקלדת מספרים לטלפון ולכרטיס.
עמוד התשלום עצמו הוא לרוב של ספק הסליקה, ולא תמיד אפשר לעצב אותו.
מה כן אפשר לבחור, ומה לשאול את הספק לפני שחותמים, במאמר על סליקה לאתר.
אמון בתוך החנות
קונה שמשאיר כרטיס אשראי באתר שהוא לא מכיר שואל שאלה אחת: מי אלה.
לכן בכל עמוד, ולא רק בפוטר: שם העסק, טלפון, מדיניות החזרות במשפט אחד ליד הכפתור, ולוגו של אמצעי התשלום.
מה בונה אמון באתר ומה הורס אותו, כתבתי בנפרד, והכל נכון כפליים בחנות.
נייד קודם, באמת
אצל רוב החנויות הקונים בטלפון, והעיצוב נעשה במחשב.
התוצאה: כפתור ״הוסף לעגלה״ שנמצא מתחת למסך, סינון שנפתח על כל העמוד, ותמונות שלוקחות שניות.
הכלל שלי: מעצבים ברוחב של טלפון, בודקים על טלפון אמיתי עם יד אחת, ורק אז מרחיבים למחשב.
אם הכפתור לא בטווח של האגודל, הוא לא קיים.
העקרונות האלה דומים למה שעובד בדף נחיתה: פעולה אחת, הבטחה אחת, הוכחה ליד הכפתור.
על זה כתבתי במאמר על איך בונים דף נחיתה שממיר, ועל מה צריך לפני שבכלל פותחים, במאמר על איך פותחים חנות אינטרנטית.
מה אני בונה בחנות ומה אני משאיר בחוץ, בעמוד בניית חנות אינטרנטית.